Todtnauberg (traducción de Anat, אנת חדקל)

I

לראות מבלי לראותך

פעמים כה רבות במבט

ובלא ראיה השתקף

צל בצלליתו

מעודד ברפיון בהיסוס בתמיהה

שצללים צלחה להדהים

בשחור אפל עייפותם ההולכת

וחוזרת

II

מה או מי גרם לאור?

מי הוא זה אשר שפך את האור?

האם הוא זה שירימו?

היתכן כי האלים שנעלמו והודחו כבר החליטו?

לא אלה שבך -שלנו.

הנתראה אי פעם? מתי?

כאשר הרצון וחסדו יהיו למלאך?

III

היינו,שנינו שם- היינו

ואפשר היה?

-לא.לא הצלחנו לנשום

משוועים לאוויר

מעלה

שחינו ברפיון

אל שמי התחמוצת

כשיירי אפר

כדי להימצא כשבבים

עולים לרקיע

חנוקים בעשן

IV

למפגש בעמקי עמקיו

כספינות טרופות

בעולם לא שלנו

כשברים שאינם אנו

היינו,הם -המתים

שבבים

פצע פתוח

פצע המואר ממרחקים

מילים ,הקמות לתחייה

הזמן, מה מסוכך עליו?

זמן אחר

בו תמיד: תמיד יבוא יום

תמיד באים הם,ורצון

(שמש ונפש)

הבקתה הישנה, הפצע-

רק שבבים

V

מה שחולה בכאב כזה

כאב שלא ניתן לרפאו

גברים שלא ניתן להכיל ולהבין

המאסטרים של גרמניה

שערך שולמית

זיכרון שביר

סבלו של אפר מתפזר

שערך המדמם עד כה.

(I. Mirar sin verte,/ tantas veces mirada/ que no es vista, reflejo/ sombrío del sombrío/ desaliento, aliento/ ensombreciente que vacila/ en sombras: asombro./ De negrura, fatigado vaivén.

II. ¿Qué o quién, si hecha/ la luz, arrojará luz?/ ¿Será, ya depuestos,/ desaparecidos dioses/ --no en ti, nuestros—/ o se hará ángel/ la gracia?

III.  Estábamos, nosotros/ estábamos/ y --¿se puede?— no,/ no podíamos respirar.// En busca/ de aire, hacia/ arriba, nadando/ en desaliento,/ cielo de óxido,/ cánticos de ceniza,/ encontramos fragmentos.// Nos atragantamos.// No podíamos respirar.// Arriba, encontramos/ --¿en el fondo,/ Encuentro/ del fondo?—/ pecios,/ un mundo, no/ el nuestro/ y nuestro, fragmentado.// Fragmentos/ que no eran/ nuestros: éramos/ nosotros.// Y estábamos,/ estaban muertos.

IV. Astillas, herida/ aún abierta, luminosa/ herida aun lejanas/ las palabras/ renacientes./ El tiempo, ¿qué guarece?/ Otro tiempo/ en que siempre:/ siempre los días,/ venidero siempre./ Y deseo./ (Sol y mente).// La cabaña, la herida:/ astillas solamente.

V. Enfermo,/ in-/ curable-/ mente enfermo./ El dolor/ de algunos hombres,/ incomprensible./ Dolor,/ hombres,/  incomprensibles/ maestros de Alemania./ Tu pelo, Sulamita,/ memoria frágil./ Ceniza doliente./ Tu ensangrentado pelo.)

(Fernando Nombela. Pecios en aire de narciso.

Madrid, Nuevos Autores, 2000)